החלטה בתיק בש"פ 6100/13

1.             לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' אליקים) מתאריך 8.8.2013  ב-מ"ת 14238-03-12, שבגדרה התקבלה בקשת המשיבה להשתת תנאים מגבילים על העורר בהתאם לסעיף 10יד(א) לחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971) (להלן: חוק הנוער).

           להלן יובאו בקצרה הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.

רקע כללי

2.             בתאריך 21.3.2012 הוגש בבית המשפט המחוזי לנוער בחיפה נגד העורר (שהיה אז קטין בן 15) וחמישה נאשמים נוספים (שניים מהם בגירים) כתב אישום מתוקן (התיקון בא על מנת להוסיף עדי תביעה לכתב האישום המקורי). בד-בבד עם הגשת כתב האישום האמור (להלן: כתב האישום), הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים, התשנ"ו-1996) (להלן: חוק המעצרים).

3.             לפי הנטען בגדרי כתב האישום - בתאריך 25.02.2012, לאחר השעה 22:00 (במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה), הגיעו הנאשמים 3 ו-4 יחד עם העורר לביתו של הנאשם 2, שם נערכה מסיבה. בהמשך לכך הגיעה חבורה של צעירים, שזהותם איננה ידועה למאשימה (להלן: החבורה) וניסתה להפריע למהלך המסיבה. בשל כך החל עימות מילולי בין הנאשמים לבין בני החבורה, שאף גלש לאלימות פיזית. בני החבורה החלו להשליך אבנים לעבר ביתו של הנאשם 2 וגרמו על ידי כך נזק לרכוש. הנאשמים 4-2 והעורר נכנסו לביתו של הנאשם 2 והתקשרו למשטרה (בשעה 01:49 באותו הלילה). בכתב האישום נטען עוד כי הנאשם 2 והנאשם 4, התקשרו, כל אחד לאביו וביקשו להזעיקם למקום וכי נוכחים נוספים באירוע יצרו קשר עם הנאשם 1 ועדכנו אותו במתרחש.

           בתוך-כך הגיעו, על פי הנטען,  הנאשם 1 והנאשם 6, בליווי מספר אנשים לאתר הנ"ל. זמן קצר לאחר מכן, החלו הנאשמים ואנשים נוספים לחפש אחר החבורה, באזור ביתו של הנאשם 2, כשהם מצוידים במוטות ברזל, מקלות ואבנים. בסמוך לשעה 1:58 הגיעו ש.ד. ו-ר.ש  (המתלוננים בתיק) לרחוב העליה השניה בחיפה, על-מנת לקבל טיפול רפואי בבית החולים רמב"ם. לאחר שהשניים ירדו מרכבו של ש.ד, הגיע נאשם 6 עם רכבו, כשהוא מלווה בנאשמים 4-3 ובעורר. הנאשמים כולם היו מצוידים במוטות ובאבנים, והם החלו לדלוק אחר המתלוננים. הנאשם 1 והעורר תפסו את ר. ש בתום מרדף והם החלו לתקוף אותו בצוותא חדא, בכך שהכו אותו נמרצות בראשו וביתר חלקי גופו באגרופים ובעיטות וכן באמצעות מוטות ברזל ואבנים. בהמשך לכך הושיבו שניים מהתוקפים את ר.ש, בעודו חבול - וחרטו בחוזקה על ראשו (באמצעות כלי חד), חריטה של אותיות (בלתי-מזוהות). במקביל, תפסו הנאשמים 4-2 ואחרים את המתלונן ש.ד ותקפו אותו בצוותא חדא, בכך שהפילוהו לרצפה והכו אותו בכל חלקי גופו באמצעות מקלות ואבנים, תוך שהם מקללים אותו ודורכים עליו, בשלב מסוים הנאשם 3 אף הטיח אבן גדולה בגופו. לבסוף, נמלטו הנאשמים מהמקום.

           בעקבות מעשיהם המתוארים לעיל של הנאשמים, נגרמו לר.ש ולש.ד חבלות בכל חלקי גופם, כאשר ר.ש, נדרש לאישפוז בן 4 ימים (לאחר שסבל, בין השאר מזעזוע מח קל וחשד לשבר באפו), ו-ש.ד. נזקק לאישפוז בן 3 ימים.

           בגין מעשיהם המתוארים לעיל, הואשמו הנאשמים כולם, בעבירה של גרם חבלה חמורה לפי סעיפים: 329(א)(1) +(2), 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

השתלשלות העניינים בהליכי המעצר

4.             בתאריך 25.3.2012 ניתנה החלטה בבקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו (ההחלטה התייחסה גם לחמשת הנאשמים הנוספים), ובגדרה הורה בית המשפט קמא הנכבד על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בתנאים הבאים: שהיית העורר בתנאי "מעצר בית מלא" בבית הוריו בחיפה (בהחלטה מאוחרת יותר של בית המשפט הנכבד קמא מתאריך 15.05.2012, הותר לעורר לצאת את ביתו בין השעות 16:00-06:30, על-מנת לאפשר לו להשתלב במסגרת לימודית); פיקוח באמצעות איזוק אלקטרוני; מתן ערבות צד ג' של כל אחד מהמפקחים עליו בסך של 10,000 ש"ח; מתן התחייבות עצמית בסך של 15,000 ש"ח; איסור יצירת קשר עם עדי התביעה; צו עיכוב יציאה מן הארץ; פיקוח שירות המבחן.

5.             בתאריך 11.07.2012, כאשר מונח לפניו תסקיר עדכני מטעם שירות המבחן בעניינו של העורר, הורה בית המשפט קמא הנכבד על הקלה נוספת בתנאי שחרורו של העורר, כך שיותר לו לסייע לאביו בעבודה בשוק-הסיטונאי - בין השעות 7:00-3:00. כן הותר לעורר לצאת את ביתו למשך תקופת החופש הגדול בין השעות: 10:00-8:00 ו-19:00-17:00. עוד יודגש בהקשר זה כי בתאריך 15.10.2012 שונו בשלישית תנאי מעצר הבית בו שהה העורר, כך שהותר לו לצאת את ביתו גם בין השעות 14:00 - 19:00.

6.             בתאריך 25.12.2012, לקראת תום תשעה חודשים ממועד ההחלטה על שחרורו של העורר בתנאים, נעתר בית המשפט קמא לבקשת המשיבה להאריך את תנאי השחרור של העורר - ב-90 ימים נוספים (בהתאם לסעיף 10יד(א) לחוק הנוער) - עד לתאריך 30.3.2013. במועד זה פקעו תנאי השחרור שהוטלו על העורר כאמור, והחל ממועד זה הוא היה משוחרר ללא תנאי.

7.             בתאריך 17.07.2013, כשהעורר משוחרר ללא תנאים זה יותר משלושה חודשים, הגישה המשיבה בקשה להארכת/חידוש תנאי השחרור של העורר (ושל שני נאשמים נוספים), בהתאם לסעיף 10יד(א) לחוק הנוער.

8.             בתאריך 21.7.2013 קיבל כב' השופט ר' שפירא את הבקשה הנ"ל וקבע, בין השאר, כי בית המשפט מוסמך לחדש תנאי שחרור בערובה גם לאחר פקיעתם (כשם שהוא מוסמך לחדש תנאי מעצר לגבי מי שהוא משוחרר). יחד עם זאת, הודגש כי במצב דברים זה - התביעה נדרשת להצביע על טעמים מיוחדים, טרם שבית המשפט יחדש תנאים המגבילים את החירות. מאחר שנמצא כי העורר ושאר הנאשמים, לא הפרו את תנאי שחרורם, שחלו לגביהם במשך זמן רב, ובהתחשב בפרק הזמן שחלף מאז שפקעו התנאים (עבור שניים מבין ארבעת הנאשמים - ובהם העורר) - בית המשפט קבע כי לא התקיימו במקרה דנן טעמים מיוחדים. עם זאת, בית המשפט קמא הנכבד הורה על החזרת המשיבים 5-2 לתנאי "מעצר בית לילי", בין השעות 7:00-23:00. כמו כן הותיר השופט ר' שפירא בידי הנאשם 4 והעורר את האפשרות לבקש קיום דיון חוזר בבקשה בראי החלטתו האמורה, בהתחשב בעובדה שהיא ניתנה בהיעדרם של הנ"ל. לבקשתם של הנ"ל התקיים איפוא דיון חוזר בבקשה בתאריך 8.8.2013, שבסופו בית המשפט קמא הנכבד (זאת הפעם מפי כב' השופט א' אליקים)  אישר את ההחלטה מתאריך 21.07.2013.

           מכאן הערר שבפני, המשיג כנגד ההחלטה האחרונה המורה (יצויין כי ביני לביני הגישה המשיבה בקשה להארכת תנאי השחרור בערובה הנ"ל למשך 90 ימים נוספים והוסכם בין הצדדים כי הדיון בה ידחה לתאריך 18.11.2013, מתוך ציפיה שההחלטה בערר שבפני תינתן קודם לכן).

טענות הצדדים

9.             העורר תולה את עררו בשני ראשי טיעון מרכזיים:

           האחד נוגע לפרשנות הראויה של סעיף 10יד לחוק הנוער;

והשני מתמקד בטענה בדבר חוסר סמכות של בית המשפט הנכבד קמא לקבוע מה שקבע בהחלטה מתאריך 21.07.2013 ובהחלטה שאישרה אותה מתאריך 8.8.2013.